אייל קטן: ביקורת סדרה

נדמה שמשום מקום הגיעה הסדרה "אייל קטן" ("Baby Reindeer") וכבשה את לבבות הצופים ברחבי העולם. כשנטפליקס ישראל הציגו את הסדרות המרכזיות לחודש אפריל היא בכלל לא אוזכרה בהן, אך בתום ימים ספורים מיציאתה הפכה לקונצנזוס נדיר בין הקהל למבקרים כשהיא כובשת את טבלאות הצפייה ברחבי העולם וזוכה לציון מושלם של 100% ביקורות חיוביות באתר "רוטן טומטוס".

ויש לכך סיבה טובה מאוד – היא פשוט סדרה מצוינת, קולחת, כתובה היטב, נוגעת בנושאים קשים וחשובים שלא מדוברים מספיק ובעיקר חשופה, פגיעה ואנושית בשונה מהמנגנון הנטפליקסי המוכר שיוצר סדרות קלילות לפי אלגוריתם שמכוון למכנה צפייה רחב ביותר. הסיבה המרכזית לכך היא האיש שמאחוריה – ריצ'ארד גאד שיצר, כתב ומשחק בתפקיד הראשי על בסיס אירועים אמיתיים שקרו לו. הוא הפיק על בסיסם הצגת פרינג' מצליחה שהגיעה ללונדון ומשם כבשה את בכירי נטפליקס שהציעו לו להפוך אותה לסדרה.

גאד מספר על עצמו באופן שנדמה שלא נראה בטלוויזיה קודם לכן. דמותו של דוני דאן, קומיקאי כושל שמחפש את עצמו ואת ההצלחה ועובד בינתיים בבר בלונדון, גר אצל אמו של האקסית כדי לחסוך וכמה לאישור מהסביבה שהוא לא יכול לתת לעצמו בשל נסיבות חייו וטראומה שעבר היא אחת הדמויות האנושיות, פגיעות, מלאות בפגמים ומורכבות שנראו על המסכים. דוני לא מתנהג כמו דמות טלוויזיונית שמהלכיה צפויים, אלא כאדם מורכב ומלא בתסביכים שעושה פעמים רבות את ההפך מהמצופה ומוביל למפלתו ולפגיעה בעצמו פעם אחר פעם.

כך מערכת היחסים שבמרכז הסדרה בינו לבין הסטוקרית שהורסת את חייו מרתה (בגילומה המרהיב של ג'סיקה גאנינג מ"פורעי חוק") אינה מערכת יחסים קלאסית כמו שנראתה בסרטים שהציגו קורבן ואישה מופרעת. היא מתחילה במעשה של חסד שעושה דוני שמרחם על האישה העגומה שנכנסת לבר ומדברת על עצמה דברי רהב כעורכת דין מצליחה, אך לא מסוגלת לשלם על כוס תה. הוא מעניק לה תה, מקבל ממנה מחמאות וזוכה סוף סוף לראות את עצמו כפי שהיה רוצה שאנשים יראו אותו – כאדם מוכשר, יפה, מצחיק וכובש. הנוכחות שלה בחייו הולכת וגוברת כשהיא שולחת לו מאות מיילים מדי יום, עוקבת אחריו, מגיעה לבית שבו הוא מתגורר, מחכה מדי יום רק כדי לראות אותו מחוץ לביתו, מגיעה למופעי הסטנדאפ שלו ומתערבת בהם ואף מתערבת בקשר הרומנטי שהוא מתחיל לנהל ותוקפת את טרי בת זוגו הטרנסית. אבל בניגוד לסרטים כמו "חיזור גורלי" שבהם האישה המופרעת מפרה את חייו הנורמטיביים של הגבר שרק רוצה להיפטר מנוכחותה, כאן מראה גאד את הדואליות שמבערכת היחסים. את הצורך של דוני במעקב שלה, האובססיה שהוא מפתח אליה שמתבטאת במעקב חוזר אחריה, הקשבה בלתי פוסקת להודעותיה הקוליות ואפילו אוננות על תמונותיה כאמצעי להשיג את השליטה בחזרה בחייו. דמותו של דוני פגומה ומורכבת לא פחות מזו של מרתה וזה מה שהופך את "אייל קטן", הכינוי של מרתה לדוני על שם צעצוע שהיה לה בילדותה והסב לה נחמה, לכה מורכבת, סוחפת, כנה ואותנטית. זה שרטוט של מערכת יחסים פגומה שבה שני הצדדים פוגעים זה בזה ורואים באחר את הפתרון לבעיותיהם תוך שהם צוללים עמוק יותר לתוך הקשר ההרסני.

התנהגותו שנדמית אי רציונלית לעיתים של דוני, מובהרת בפרק הרביעי והקשה ביותר לצפייה של הסדרה, פרק פלאשבק שבו הוא חוזר לפסטיבל קומדיה שבו הופיע בחוסר הצלחה באדינבורו שבסקוטלנד ובו הוא פוגש בדריאן (טום גודמן היל), קומיקאי ותסריטאי אותו הוא מעריץ, שלוקח אותו תחת חסותו ומעניק לו את הסיכוי להצלחה לה הוא כה כמה כדי שאנשים יראו אותו כמפורסם ולא כאדם הפגום (כמו כולנו) שהוא. אלא שדריאן הוא אדם מניפולטיבי ומנצל שרואה את חולשתו ופגיעותו של דוני, מאביס אותו בסמים מסוגים שונים ומנצל אותו מינית עד לאונס אכזרי.

בניגוד למקרי תקיפה מינית אחרים בטלוויזיה, גאד מראה כיצד התקיפה שלו התרחשה ע"י אדם קרוב עליו הוא סמך, כיצד גם לאחר התקיפה המשיך לחזור אליו בכמיהה להצלחה, כשאפילו סצנת העימות המצופה עם האנס מקבלת תפנית בלתי צפויה בשל חוסר היכולת להתמודד עם הטראומה. הייצוג הזה של הטראומה ממנה סובל דוני מורכב ממה שנראה אי פעם על המסך הקטן, קשה יותר לצפייה ולקבלה, אך גם כנה ונאמן יותר למציאות ומבהיר לנו את אופן התנהגותו של דוני עד אז ולאחר מכן, הסיבה מדוע הוא קופא כשמרתה תוקפת אותו והסיבה בגינה הוא מתקשה לפתח מערכת יחסים עם טרי ונרתע מקרבה פיזית ורגשית לאנשים.

המונולוג המאלף של דוני בפרק השישי, במופע סטנדאפ שהופך לווידוי פומבי חשוף נותן לנו הצצה פומבית לנפש הפגועה ולתהליכים שעבר ולשנאה העצמית ממנה הוא סובל ולאופן שבו החשיפה, הווידוי וההכרה במה שעבר מתחילה את הדרך לריפוי. כך גם סצנת הווידוי מול הוריו ותגובתם המפתיעה מעניקות לסדרה מעין קתרזיס והזדככות של נפשו של דוני בתהליך שהוא עובר. גם אם הסיום מחזיר אותו לנקודת ההתחלה, אנו יודעים שבעצם הכתיבה של ההצגה והסדרה עבר גאד למעשה את תהליך ההשלמה והקבלה של עצמו שהוא כה קשה, מורכב וכן, שנדמה שאיש לא העז להציג את קרביו ואת עצמו באופן כה חשוף לציבור עד לסדרה הזו – ולכן גם הקבלה יוצאת הדופן שלה בקרב הקהל.

"אייל קטן" היא ממש לא הצפייה הנטפליקסית הקלילה וחסרת המחויבות הרגילה - היא קשה לצפייה, מטרגרת, קרינג'ית לעיתים ועוסקת בנושאים מהחיים שלא מדוברים מספיק. אמנם היא מגיעה במעטפת קצבית, עם צילום מרהיב, עריכה מהירה, תסריט משויף שלא שוכח להכניס נקודות של הומור וכמובן משחק נפלא של גאד וגאנינג בתפקידים הראשיים שעוד יזכו בפרסים על תפקידיהם, אך היא דורשת מהצופה קבלה והכלה של דמויותיה וגורמת לו לחשוב על תכניה ועל עצמו הרבה לאחר סיומה. זה אולי לא להיט הנטפליקס שציפינו לו אך זה שהיינו צריכים, כזה שגורם לנו לראות את החיים ואת עצמנו באור שונה, לקבל ולהכיל יותר את האחר ולהבין שהעולם הוא לא שחור ולבן, קורבן ומקרבן, אלא מורכב ופגום יותר, תפיסת עולם שחשובה יותר מתמיד בתקופה המקוטבת, האלימה והשיפוטית שבה אנו חיים.

הסדרה "אייל קטן" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן