אחד על אחד: ביקורת סדרה

One on One Series Review

יעל מאורר אליאב על "אחד על אחד: ביקורת סדרה":
"דרמה מופנמת, כנה ורגישה"

שתף/י

משחק תומר קאפון נמרוד הוכנברג יפתח קליין לליב סיון שירה גפן מרק רוזנבאום

דרמה

ביקורת סדרה לאחד על אחד: ביקורת סדרה מאת יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

ציון המבקר

"רגישה וכנה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.2/10

מדד פופולריות

4.4/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"אחד על אחד", סדרת הדרמה של כאן 11, מספרת סיפור על אנשים "רגילים". הם לא כוכבים, לא יפים וזוהרים במיוחד, לא עובדים במקצועות מבוקשים, וגם לא חווים דרמות גדולות. שלא כמו הלהיט הגדול האחרון של כאן 11, "חזרות", אין כאן ברנז'ה, שחקנים ומאבקי אגו. אבל שתי הסדרות עוסקות, כל אחת בדרכה, ביצירה ויוצרים ובקשר בין החיים לאמנות. "אחד על אחד" כשמה כן היא: דרמה אינטימית על יחסים אנושיים ועל הצורך במגע אנושי. מתן יאיר, יוצר הסדרה, ובמאי הסרטים "פיגומים" ו"בגרות", חוזר לנושאים הלקוחים מהביוגרפיה האישית שלו: יחסים טעונים בין אב לבנו, וקשרים עמוקים ומאתגרים בין מורה לתלמידיו. יאיר כותב מחדש את ההיסטוריה האישית שלו, ומאיר זוויות שונות שלה. העיסוק בחומר האוטוביוגרפי מעצים את תחושת האינטימיות והאותנטיות של הסדרה. מוטי (תומר קאפון), הדמות הראשית בסדרה, הוא בחור בן 29 אבל נראה ומתנהג כנער צעיר יותר. המשחק המצוין של קאפון בתפקיד הראשי מצליח להעביר את כל דקויות הרגש במחווה אחת ולעיתים אפילו רק במבט. מוטי הוא מורה פרטי למקצועות "רבי מלל". מתמטיקה אינה בדיוק התחום שלו. כפי שאומרת לו אחת התלמידות שלו: "מה שטוב במתמטיקה הוא שיש בסוף הספר את כל התשובות". אך למוטי נראה שיש יותר שאלות מתשובות: מה יעשה בחייו? כיצד ימצא אהבה? איך יוכל לעזור לתלמידיו, לא רק בלמידה לבגרויות אלא בהתמודדויות הלא פשוטות בחייהם? מוטיב השאלות חסרות התשובה מתכתב עם הסצנה המסיימת של "פיגומים" בה שאלות חשובות על מהות היחסים בין אב לבנו נותרות ללא תשובה.

הסדרה עוקבת אחרי המפגשים של מוטי המופנם עם תלמידיו בבתיהם, בנוסף למפגשים עם כיתה אותה הוא מכין לבגרות בתנ"ך. מוטי מעורב בחייהם, ומנסה להבין דרכם גם את עצמו. הדינמיקה בין דמות המורה הצעיר לבין תלמידיו מוצגת ברגישות ובהומור דק, שאינו לועג לדמויות, אלא מציג אותן כפי שהן. כך למשל בדמותו של דני, התלמיד העשיר והאנוכי שיכול היה בקלות להפוך לקריקטורה של ה"ילד העשיר והמניאק". במקום זאת, עיצב יאיר דמות מצחיקה, שהיא חסרת רגישות ומעצבנת, אך באותה עת בעלת יכולת כנות מפתיעה. המפגש בין הרגישות של מוטי לבין האטימות הקומית של דני, מייצר רגעים דרמטיים נפלאים. ובל נשכח את הכלבה של דני, שולה, שנוכחותה כדמות שלישית בסצנות הללו, מעלה את מד הרגש. לא כל סיפורי המפגשים עם התלמידים מוצלחים באותה מידה ונדמה שאפשר היה להתמקד בפחות סיפורים. אבל ברובם מצליח יאיר להעביר בשלמות את הדינמיקה המורכבת בין מורה לתלמידיו. מוטי הוא צעיר פיוטי הכמה לאהבה ומנסה למצוא אותה. הוא כותב סיפורים שבהם הוא מספר על עצמו, לעיתים דרך הפריזמה של סיפור חייו של אחד מתלמידיו. ברגע יפה בסדרה, התלמיד מעלה את השאלה האם מותר להשתמש בחיים של אנשים אחרים כחומר לאמנות. בסצנה אחרת מוטי מסביר שלא מדובר ב"אחד על אחד": האמנות לא מחקה את החיים בדיוק, אלא מציעה גרסאות שונות שלה. מהן הגבולות של החירות האמנותית כשמדובר בחומר אוטוביוגרפי? זהו נושא שמעסיק את הדמות ביצירה הבדיונית, כמו גם את היוצר שלה.

בעבודתו השנייה כמלצר בבית קפה, מוטי פוגש בחורה בשם מעיין ומתחיל עמה קשר מהוסס. מעיין הוא שמה של אשתו של היוצר וזהו גם שמה של דמות אשתו של המורה בסרט "פיגומים". כך מציג יאיר גרסאות שונות לסיפור האישי שלו: ב"פיגומים", דמותו של רמי, המורה המסור לספרות, בן ה-41, היא אחת הגרסאות של היוצר הבוגר. בעוד "באחד על אחד" דמותו של מוטי משקפת את היוצר בשלב מוקדם יותר בחייו, כפי שנעשה בסרט "בגרות" בו גילם יאיר את עצמו. "אחד על אחד" מציעה מודל אחר של גבריות מזה שהורגלנו לו. הדמויות הגבריות רגישות ומרגישות. גם אלו הנדמות בתחילה אטומות, כמו דמות האב, הן רבות רבדים יותר ממה שנדמה בתחילה. הבחירה בתומר קאפון שכיכב עד כה בתפקידים "גבריים" טיפוסיים יותר, הופכת כך לרבת משמעות. גם הבחירה במרק רוזנבאום הנפלא, במאי ומפיק קולנוע ידוע, לתפקיד האב, רומזת אולי לדמות אב סמלית של היוצר. הקשר עם האב שנטש את האם, והוא נוכח-נפקד בחייו של מוטי, ממלא תפקיד מרכזי בלב הרגשי של הסדרה. היחסים המורכבים בין האב שמתגלה בשבריריותו, ובצורך התמידי שלו בעזרה, לבין הבן העוזר לו אך מסתייג ממנו באותה עת, מתוארים בחמלה ובכישרון רב. זהו גם הדהוד של יחסי האב והבן ב"פיגומים" וב"בגרות" שהאמביוולנטיות היא המאפיין העיקרי שלהם. רמי, המורה ב"פיגומים" מדבר עם תלמידיו על כך שבני אדם מרגישים כמה רגשות ביחד. זוהי מהות האנושיות. הוא מבקש מתלמידיו לשאול את הוריהם אם הילד הפנימי שבהם עדיין חי, וזאת שאלה שעולה גם ב"אחד על אחד". נדמה שמוטי הוא ילד בגוף של אדם בוגר. גם אביו, הנאחז באמונה התמימה שיום אחד ירוויח המון כסף בלוטו, הוא ילד נצחי. "אחד על אחד" היא עוף נדיר בנוף הטלוויזיוני העכשווי. היא איטית ומהורהרת, נטולת זיוף ומצליחה לגרום לצופה להתאהב בדמויות שלה. מול סדרות המעוררות עניין תקשורתי וציבורי גדול, כמו "חזרות", העוסקת גם היא במפגש בין היצירה האומנותית לחיים של יוצריה, בולטת דווקא "אחד על אחד" בשונות המיוחדת והאותנטית שלה. לומר שהיא שווה צפייה יהיה אנדרסטייטמנט.

יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י