שטח הפקר: ביקורת פרקי הפתיחה

No Man's Land Series Review

ליטן לשינר על "שטח הפקר: ביקורת פרקי הפתיחה":
"גרסה אמריקאית מתוקה למציאות קשה"

שתף/י

משחק ג'יימס קרישנה פלויד פליקס מואטי ג'יימס פיורפוי

מתח

ביקורת סדרה לשטח הפקר: ביקורת פרקי הפתיחה מאת ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

ציון המבקר

"מותחת וסוחפת"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.5/10

מדד פופולריות

3.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

בדיוק כמו מלחמת האזרחים בסוריה, גם הסדרה החדשה של ענקית הסטרימינג "הולו", הינה קרובה מאוד לישראל אך רחוקה ממנה בו זמנית. הסדרה "שטח הפקר" נכתבה על ידי התסריטאים עמית כהן ("שעת נעילה") ורון לשם ("אופוריה"), הופקה ע"י איתן מנצורי ומריה פלדמן ובוימה על ידי עודד רסקין ("כפולים") – המשותף לכולם כמובן הוא היותם ישראלים. אבל למרות העובדה שהיא נוצרה על ידי ישראלים, היא אמריקאית מתמיד - היא מתמקדת בגיבור הלא נכון, בעוד שהוא מוקף ביותר מדי סיפורים מרתקים שחשוב יותר לספר כמו המלחמה עצמה או יחידת ההגנה של הנשים, ובמקום סיפור מלחמה שעוסק במלחמה, אנחנו מקבלים סיפור שמשתמש במלחמה. הסדרה בנויה מרצף פלאשבקים מההווה בסוריה למדינות המוצא של הדמויות. אנחנו מקבלים תמונת מצב של הכוחות בשטח, מכירים ובוחנים כל שחקן במשחק בלי הצורך הטבעי לתפוס צד. פעילי זכויות אדם שמסייעים לכורדים, יחידת ההגנה הכורדית של הנשים (שלטעמי לא מוצגת מספיק), ומוסלמים צעירים מאירופה שמצאו את עצמם משועבדים לאיסלאם ולדאע"ש.

מי שמניע את העלילה הוא אנטואן (פליקס מואטי, "התנגדות"), בחור צעיר שמתאבל על מות אחותו אנה, שנסעה למצרים כדי ללמוד ארכיאולוגיה ומצאה את מותה בפיגוע. כמה שנים לאחר מכן בזמן שאנטואן צופה בצילומים מסוריה בחדשות, הוא מזהה אישה ברקע שאוספת את שיערה באותה צורה שאחותו הייתה עושה, וזה מספיק בשבילו כדי לנסוע לטורקיה ומשם לסוריה. מהר מאוד הוא מוצא את עצמו תחת הגנתן של יחידת נשים שמובלת על ידי בחורה צעירה בשם סריה, לוחמת אכזרית שגדלה בפריז. במקביל לאנטואן, אנחנו עוקבים אחרי סיפורם של שלושה צעירים מערביים מוסלמים, שהצטרפו לשורות דאע"ש בעקבות בריונות שחוו בילדותם. אנחנו לא תמיד מבינים את המניע העמוק לאכזריות של הדמויות כי סיפורי הרקע מסופרים בצורה בסיסית ביותר מבלי לשאול את השאלות החשובות. אבל כקהל שמוכן לקבל את הגרסה הזו של המלחמה, זה לא אמור להפריע לנו יותר מדי. זוהי גרסה שלא מוכרת את האמת, אלא את הוורסיה העדינה והקולנועית שאנחנו רוצים לראות שהופכת את המלחמה הקשה לעדינה יותר ופוטוגנית, אבל זה עובד.

ייאמר לזכותה של "שטח הפקר" שהיא מבצעת היטב את התפקיד שהיא הגדירה לעצמה להיות. כמו כל סרט מלחמה מוצלח, היא סוחפת, מותחת ומרתקת וגם משוחקת מצוין. היא משאירה אותך על הקצה, מבצעת פנייה חדה בנקודות הנכונות, מספיק כדי לגרום לנו להישאב גם כשאנחנו חושבים שאנחנו עמוק בפנים. יוצרי הסדרה לוקחים את הרעיונות הבסיסיים שלנו כצופה מערבי על מלחמת האזרחים בסוריה והלבישו אותם על עלילת מתח הוליוודית טיפוסית, שבסופו של דבר עושה את שלה. זה עבד בעבר וימשיך לעבוד כי למרות הכל אנחנו נמשיך להעדיף גרסה מצועצעת של האמת, רק כדי להגיד ש"ראינו" את הזוועות במקום לראות את האמת עצמה, כי לא בטוח שהיא מספיק נעימה כדי שנוכל להתמודד איתה.

ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י